ארכיון הקטגוריה: אנושיות

פתיחה – עשין – י"ז בשבט תשס”ט

מתחילים עם מצוות עשה שהמספר לשון הרע עובר עליהן. והראשונה – סיפור מרים שדיברה כנגד משה. המצווה מופיעה בפרשת כי תצא, דברים כד ט – "זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים בדרך", אבל שם אין פירוש מה בדיוק הוא עשה. הסיפור עצמו מופיע בספר במדבר יב. והסיפור הזה קצת מבלבל – מרים ואהרן דיברו במשה (כלומר נגד משה) כי אישה כושית לקח. ומיהי אותה כושית? אז זהו שלא ברור. אולי הכוונה פשוט לאישה יפה, שכן כושית בגימטריא יפת מראה (רש"י), ואונקלוס מתרגם שפירתא. ואולי היא לא הייתה כושית שחורה מארץ כוש, אלא משבט בנימין שמכונה כוש. ואולי זו בכלל ציפורה אשת משה, ומרים ואהרן רוצים לומר משהו לא טוב עליה או על יחסי משה אתה. ומרים נענשת על כך בצרעת לשבעה ימים, אבל לא אהרן.

אז הסיפור לא לגמרי ברור, אבל המצווה היא לזכור מה עשה ה' למרים ולהיזהר בלשון הרע. ואם מישהו יכול להבהיר לי את הסיפור הזה בתגובות, אשמח מאוד.

מצוות עשה הבאה שהמספר לשון הרע עובר עליה היא מצווה ידועה מאוד – "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט יח). המשך הפסקה מדבר בצורה אנושית מאוד: "הלוא כל אדם יודע את נגיע עצמו, ואף על פי כן אינו רוצה בשום אופן שחברו יידע מזה אף אחד מאלף. ואף אם אירע שנודע מעט מחסרונותיו אצל חברו וחברו הולך ומספר זה לאנשים, אף על פי כן הוא עומד ומצפה הלוואי שייתן ה' שלא יקבלו את דבריו ולא יאמינו לו."

פתיחה – לאוין – ט"ו בשבט תשס”ט

(יד) "ואם גינהו כל כך בדברים הנ"ל [...] עד שנשתנו פניו על ידי זה, עובר גם כן על לאו (ויקרא יט יז) 'לא תשא עליו חטא' – שהזהירה התורה בזה, שלא לבייש את חברו ישראל אפילו במקום התוכחה ובינו לבין עצמו, דהיינו שלא לדבר אתו קשות עד שיכלימנו. וכל שזה לא היה ברבים, אבל אם הלבין את פניו ברבים, כבר כרתוהו רז"ל (רבותינו זיכרונם לברכה) מעולם הבא ואמרו: 'המלבין את פני חברו ברבים – אין לו חלק לעולם הבא'." אפילו במקום התוכחה! ואפילו לא בפני רבים! האיסורים חמורים ובהגהת המחבר מובאת דוגמה מפורטת איך רובן, שמעון ולוי מספרים אחד לשני דברי גנות אחד על השני ועוברים על עוד ועוד מצוות לא תעשה במקום "[ללכת] בדרכי הזם יתברך [...] – לשתוק". (זה אולי קצת טיפשי, אבל יש משהו יפה בכך שדווקא בט"ו בשבט לומדים על איך חטאים מצמיחים חטאים אחרים.) בהגהות המחבר גם מזכיר שהדבר הזה נקרא בלשון אשכנז – יידיש – "אוֹיס פִירִין". ניסיתי לחפש את זה במילון יידי-אנגלי של וויינרייך ולא מצאתי. אויס זה כמו out ופירין זה אולי פֿירן – להוביל, אבל הצירוף "אויס פֿירן" לא מופיע במילון.

(טו) ואם מבייש יתום או אלמנה, עובר גם על לאו "כל אלמנה ויתום לא תענון" (שמות כב כא). יש להם מספיק צרות. ומוסיף הביאור: "לא ידבר אליהם אלא רכות [...] ויחוס על ממונן יותר מממון עצמו [... ו]כל המקניטן [...ו]מכעיסן [...] או איבד ממונן עובר בלא תעשה." לתשומת לב כל הפוליטיקאים ובעלי התפקידים הכלכליים. ומי שבעד זה שאימהות חד הוריות יעבדו לפרנסתן ולא יחיו מקצבאות, יכול להיות רגוע: "אם עינה אותן הרב כדי ללמדן תורה או אומנות [...] הרי זה מותר ואף על פי כן לא ינהג בהן מנהג כל אדם אלא יעשה להם הפרש." יעני, פֿוֹר.

לעיין

  • רש"י על ערכין ט"ז: על "נשתנו פניו".

פתיחה – לאוין – י"ד בשבט תשס”ט

"רגילין הרבה פעמים לבזות לחברו במעשיו הראשונים". הפירוש מסביר ש"מעשיו הראשונים" זה להזכיר לבעלי תשובה מה עשו לפני שחזרו בתשובה. וכאן יש לזכור שחזרה בתשובה זה ממש לא רק מעבר מאורח חיים חילוני לאורח חיים דתי. כל מי שמתחרט על מעשיו הרעים ומקבל על עצמו להימנע מהם בעתיד עשה תשובה על החטאים האלה. אזכור מעשים רעים לאדם שכבר התחרט עליהם בכנות בלבו גורם לאותו אדם צער רב.