כל הנ"ל, מדגיש המחבר דיבר על חזרה על סיפור שכבר סופר; והוספה לסיפור דברי גנאי משלך, אפילו מרומזים בשביל הכיף, מחמירה את העניין עוד יותר.
עניין נוסף: כל זה נוגע למספר, אבל השומע עדיין עובר על איסור השמיעה והמספר על "בפני עיוור לא תיתן מכשול".
פורסם בקטגוריה בירור הלכה
בסעיפים האלה יש דיונים לפרטי הלכה שבהם יש אולי ספק שאולי יש איזה מקרה של שגגה שאינו אסור. אני מעריך מאוד את הרבנים החריפים שיורדים לפרטים כאלה ומחפשים היתר לשם בירור מלא של הלכה, אבל הלכות כאלה אלמד לעומק אולי בסיבובים הבאים של הלימוד.
פורסם בקטגוריה בירור הלכה, היתר
האם השלושה שבפניהם מספרים הם באמת שלושה? אם הם יראי אלוקים, אז אין על מה לדבר, כי הם כנראה ממילא לא יספרו את זה הלאה. ואם רק אחד מהשלושה היה ירא אלוקים, אז הוא לא יספר ושני הנותרים הם שניים ולא שלושה. ואם אחד מהם היה קרוב משפחתו של האיש שעליו מספרים לשון הרע, הוא כנראה לא יעביר את זה הלאה, ואז שוב נותרים רק שניים ולא שלושה, ולא דנים בהיתר של סיפור בפני שלושה וההלכות הקשורות.
פורסם בקטגוריה ארמית, דקדוקי הלכה
הפרק הזה עוסק בפרטים קשים של הלכות סיפור לשון בפני שלושה. האם מותר לספר בפני שלושה או אסור? והאם מי ששמע דברי לשון הרע שסופרו בפני שלושה חטא או לא חטא? והאם מותר להעביר את הדברים האלה הלאה? הרי "ממילא נשמע הדבר ונודע לכול, דחברך חברא אית לה" – "חברך – חבר יש לו". הדיון ההלכתי העיקרי נמצא פה בביאור הקשה שמנסה ליישב המון ספרי הלכה שונים ואני לא כל כך מבין אותו ואצטרך לחזור אליו בפעם הבאה שאלמד את הספר מתחילתו.
אסור לספר לשון הרע, אפילו אמת, ואפילו בפני יחיד. וכל שיתרבו השומעים – יתרבה העוון; כי חברו מתגנה יותר, וכי המספר מכשיל יותר אנשים בעוון שמיעת לשון הרע.
אחר כך ממשיך המחבר להסביר את הנושא של "באפי תלתא", בעיקר ב"באר מים חיים", והדברים קשים למי שלא מנוסה בגמרא. אנסה לעיין בהזדמנות.
"יושב בין חבורת אנשים, ואין לו עצה איך להישמט מהם, והם מדברים בדברים האסורים על פי דין, וכשיהיה יושב ודומם ולא יסייע עמם בסיפוריהם כלל, ייחשב בעיניהם כמשתגע, בוודאי אסור". אסור. זה קרה לי לא פעם. בסוף מצאתי חברים שלא חושבים שאני משתגע אם אין לי משהו טיפשי לומר.
והאיסור הוא הן על סיפור בדיבור בפה וגם בכתיבה.
ואם תוך כדי גינוי חברו כינה גם את עצמו – עדיין אסור. זאת אומרת שאסור לומר "הוא טמבל – וזה לא שאני לא טמבל – אבל הוא ממש טמבל!".
אסור לספר לשון הרע – גם סתם בשביל הכיף וגם אם שאלו אותך. וגם אם שאל אותך אביך (שאתה מחויב לכבדו) או רבך – אסור לספר לשון הרע. וגם אם תאבד בגלל זה את הפרנסה. אז כותבי טורי רכילות – מצאו לכם פרנסה אחרת.
פורסם בקטגוריה עיתונות
סוף סוף השוואה בין השורש של "רכילות" לבין "רוכל" ("מוכר") – "רוכל הוא ההולך כל היום וקונה מכאן ומכאן והולך ומוכר במקומות אחרים בכאן ובכאן", רק שאני לא מצליח להבין מאיפה זה בדיוק.
פורסם בקטגוריה עברית
אחרי שסיכמנו את המצוות מהתורה שמתוכן נוסעים איסורי רכילות ולשון הרע, מתחילות ההלכות של הספר הזה עצמו.
המחבר מתעכב בביאור על איסור סיפור לשון הרע שהוא אמת – "לפי שזה הטעות הראשון שרגילין העולם לטעות בו", ומביא שלוש ראיות מהגמרא לכך שלא רק השקר אסור. לצערי התקשיתי להבין אותןף אבל אהבתי את משפט הסיכום: "והארכתי הרבה אולי יתן ה' שיועיל קצת להוציא את העיוורון הזה מלבות בי אדם".
בנוסף למצוות עשה ולא תעשה יש גם ארורין – קללות שמופיעות בספר דברים כז ומאררות את מי שיעבור על דינים אחדים. והארורים שקשורים ללשון הרע הם: "ארור מכה רעהו בסתר", עליו רש"י אומר במפורש שמדובר בלשון הרע; "ארור משגה עיוור בדרך", כנגד "לפני עיוור לא תיתן מכשול", שכבר הוזכרה; "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת"; ואם מדובר באביו או אמו, אז גם "ארור מקלה אביו ואמו".
ובנוסף למצוות עשה, לא תעשה וארורין יש גם אזכורים של מידות רעות שהמדבר לשון הרע נכשל בהן: מידת האכזריות, מידת הכעס והליצנות.
ומסתכמת הפתיחה לספר חפץ חיים בפנייה מהמחבר: "אבקש לידידי הקורא שזאת הפתיחה יקרא ויחזור ויקרא […] יֵדַע הקורא שלא לקחתי את הלאוין ועשין כפי ההזדמן (!), רק חקרתי ודרשתי היטב את התרי"ג מצוות והרבה יגיעות יגעתי עד שעזרני הקדוש ברוך הוא."
ועוד הערה חמודה בסוף: "כדי שלא ייפלא בעיני הקורא […] למה מצינו בגמרא כמה פעמים שייראה לכאורה שאמורא אחד מקנטר לחברו, גם על זה פקחתי עיני והעתקתי מחמת זה תשובת "חוות יאיר" בסוף הספר וגם הרבה מאמרים תירצתי בעצמי בתוך הספר זעיר שם זעיר שם." תירוצים על חטאים לכאורה של גדולי ישראל מהמקרא ומהמשנה זה עיסוק הלכתי מעניין – שמעתי, למשל, הסברים על מעשים לכאורה נוראים של דוד המלך, ואיך בעצם הכול היה בהיתר. נגיע ונראה.
פורסם בקטגוריה כיבוד אב ואם, כתיבה, עברית, תרי"ג
בקש שלום 